<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — בתי מדות בית שלישי</h1>
<h2>דף ז:</h2>
מבנין אב מכתוב אחד כיצד, לא הרי משכב כהרי מושב ולא הרי מושב כהרי משכב, הצד השוה שבהם שהם עשויים לנחת אדם לבדו הזב מטמא אותן בזובו לטמא אדם במגע ובמשא ולטמא בגדים, אף כל העשוי לנחת אדם לבדו יהיה הזב מטמא אותו בזובו לטמא אדם במגע ובמשא ולטמא בגדים, יצא המרכב שהוא עשוי לסבלון אחר. וה"פ, לפי שמשכב שלשה טפחים ומושב טפח, כדאיתא במעילה פרק קדשי מזבח בסוף (י"ח ע"א) קצע מכולן ועשאו בגד למשכב ג' טפחים ולמושב טפח, וכן בתוספתא דכלים פרק כיפת (פ"ב דבבא בתרא) חלק המקצע למשכב אין פוחתין מג' על ג' ולמושב טפח, ולכך יש חומרא במשכב שהוא חשוב מג' טפחים ולא אתי מיניה מושב שאינו רק טפח, וגם כן יש חומרא במושב שהוא מטמא בטפח משא"כ במשכב שאינו מטמא רק בג' טפחים. והכי איתא בירושלמי דריש בבא קמא (ה"א), אלא דמשמע שם דמשכב בד' טפחים, ותלמוד דידן ותוספתא פליגי עליה. חזינא דקרי בנין אב היכא דבעי למילף חדא מתרתי לאתויי כמה דברים דדמי להו ולמעוטי מאי דלא דמי להו כי הכא, אבל אינו קורא בנין אב היכא דיליף חד מחבריה, כי הא דאמר יבמות פ"ק (ה' ע"ב) וכי תימא ניליף ממילה, ועוד שם (ז' ע"ב) קורא להדיא חדא מחדא מה מצינו ולא בנין אב, דקאמר, אלא ס"ד תיתי אחות אשה במה מצינו דאשת אח (ז' ע"א) ונראה דלא קרינן בנין אב אלא היכא דיש שני מלמדין, שזה קרוי בנין אב כשיש שני אבנים ועל גביהן אבן אחת, ואבן על גבי אבן לאו בנין הוא דהכי לא קאים, כדאיתא בירושלמי (מגילה פ"ג ה"ז) גבי לבינה על גבי אריח בניינא דהכי לא קאים וכל שכן מאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה. ודין בנין אב ומה מצינו שוין דפרכינן עלייהו כמו ק"ו, ועבדינן בהו הצד השוה שבהם, ולא ילפינן אא"כ יש בהם הצד השוה, וכן גבי נשיא ודיין שהוא בנין אב דמייתי שם הצד השוה לאתויי אביך. ואומר דלכך קורהו בנין אב, ואמרינן יש אם למקרא ויש אב לא אמרינן, מפני שהאב פועל בשלישי, הוא מוליד באשה ואשה יולדת הולד, כך הוא בנין אב, כמו הכא גבי משכב ומושב, ידעינן דין אחד לטמא אדם ובגדים, ואותו דין בכל שדומה לו שהוא עשוי לנחת, כמו האיש שבו טבע המוליד וכלי ההולדה, ואותו כח מהווה באשה והאשה יולדת הולד שהוא מכח הולדת האיש, כך המשכב והמושב יש בו כח לטמא אדם לטמא בגדים, ומינייהו ילפינן כל דדמי להו זה הדין, אבל יש אם למקרא ולמסורת אינם כי אם "אם" שהיא יולדת בשני, כלומר שהוא מגלה לנו דין בעצמו, כמו בסכת אם אמרינן יש אם למקרא מגלה לנו דין סוכה במחיצות ואין מגלה לנו דין במקום אחר, וכן יש אם למסורת. אבל מצינו פרק איזהו מקומן (זבחים מ"ח ע"ב) קוראו בנין אב חדא מחדא, וכ"ת אי לאו דמעטיה קרא ה"א תיתי מבנין אב הסמיכה (ט"ו ע"א) וכן בתר הכי (נ"א ע"א) קאמר פשוט מיהא חדא מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן באימורין כשר וכו', דבעי לאוכוחי דדבר הלמד מבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב, והכא הוי חדא מחדא. וא"כ בתורת כהנים למה לא מייתי בנין אב חדא מחדא, וי"ל דנקט לחידושא דאפילו חדא מתרתי עבד בנין אב, דהא בק"ו חדא מחדא לא פרכינן פירכא כל דהו וחדא מתרתי פרכינן אם כן חדא מחדא עדיף, וכן גבי בנין אב. וכן יש להקשות גבי ק"ו אמאי לא מייתי בת"כ חדא מתרתי, וזה אינו קשה דהא עדיף ליה לאתויי ק"ו שהוא כתוב בתורה להדיא. ושמא יש לתרץ אגב דנקט מבנין אב משני כתובים דהוי חד מתרי עניני, נקט בנין אב משני דברים כלומר חדא מתרתי. עוד מצינו דיו בתחלת דינא, דר' טרפון מחייב קרן נזק שלם בחצר הניזק מק"ו ומה במקום שהקל על שן ורגל ברשות הרבים שפטור החמיר עליהם ברשות הניזק, מקום שהחמיר על הקרן ח"נ ברה"ר אינו דין שנחמיר נ"ש בחצר הניזק, וקא אמרי רבנן דיו בסוף דינא, ואח"כ עבדי ק"ו אחר ומה במקום שהקל על שן ורגל ברה"ר החמיר בקרן ועלה קאמרי רבנן דיו בתחלת דינא, וזה לא הוי כמו דין ראשון. תנן במסכת ידים (פ"ד מ"ג), א"ר יהושע הריני כמשיב על דברי ר' טרפון אחי אבל לא לענין דבריו, מצרים מעשה חדש ובבל מעשה ישן והנדון שלפנינו מעשה חדש ידון מעשה חדש ממעשה חדש ואל ידון מעשה חדש ממעשה ישן, מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים והנדון שלפנינו מעשה זקנים ידון מעשה זקנים ממעשה זקנים ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים, נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. התשובה הזאת השיב ר' יהושע על דברי ר' טרפון, דדרש התם, השיב ר' טרפון ואמר מצרים חוצה לארץ עמון ומואב חוצה לארץ מה מצרים מעשרין מעשר עני בשביעית אף עמון ומואב וכו', מן המשנה אנו למדין הלכות מה מצינו בדרבנן, דנמנו וגמרו כרבי טרפון ולא כר' יהושע דפירש לעיל טעמא דר' אלעזר דיליף עמון ומואב מבבל, דתנן השיב רבי אלעזר בן עזריה בבל חוצה לארץ עמון ומואב חוצה לארץ מה בבל מעשר שני בשביעית אף עמון ומואב מע"ש בשביעית, א"ר טרפון מצרים מפני שהיא קרובה עשאוה מעשר עני כדי שיסמכו עליה עניים בשביעית. ותנן במסכת ידים פרק שלישי א"ל אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי תורה ולא דברי סופרים מדברי סופרים.
